איך לתכנן עיגון תת ימי ?

גם בתכנון בנמלים, או בבריכות או אפילו בעבודות באזורים מוצפים במים, יש צורך של התקנות של עוגנים, בדרך כלל עיגון כימי, מתחת לפני המים.

הרבה מתכננים חושדים מהביצוע של עיגון תת ימי למרות שאין ממש סיבה לכך. 

הנה בכמה שורות, הסברים לגבי תהליך תקין של תכנון עיגון תת ימי.

אם עובדים מתחת לפני הים, יש להתייחס לעמידות נגד קורוזיה.   יש מספר פתרונות :

1. בורג כימי מנירוסטה SS316 : הפתרון הסטנדרטי ביותר.  בים, הנירוסטה SS316 לא תחזיק לנצח אבל זה בהחלט פתרון טוב לטווח בינוני עד ארוך.
2. בורג כימי נירוסטה HCR* : נירוסטה מאוד יקרה שלא מחליד לעולם.  פתרון מצוין לטווח ארוך אבל כל כך יקרה שמעט קבלנים מסכימים לשלם את העלות של הברגים HCR. 
3. בורג מפיברגלאס : פתרון מצוין לטווח ארוך אבל נדרש מחשבה בתכנון והיא לא מתאימה לכל מצב.  המוט פיברגלאס בעצמה מאוד חזקה בשליפה, בערך פי-3 יותר מנירוסטה, אבל החיבור בין האום למוט חלשה מאוד (פי-3 פחות בורג אום סטנדרטי בערך).  זה גורם לכך שבפועל, הפתרון מוגבל ויותר מתאים להוצאת קוצים משל עוגנים עם אום.
4. קוצים עם ציפויי אפוקסי שמחברים עם עיגון כימי בבטון הקיים ומצד שני משתמשים כבסיס לברזל ליציקה חדשה כך שהקוצים לא יהיו בקשר עם המים לאחר היציקה.