התקנון הינו השלמה של התקן אירופאי ETAG-001 והינו מיועד לעוגנים העומדים בתקן אירופאי ETAG-001 לאחר סיום הבנייה והתקשות סופית של הבטון (בין 28 ל-90 יום בהתאם לסוג בטון).

מה שחשוב לזכור בנושא של בטון סדוק או לא סדוק לעוגן כימי או מכני

- קיבולת העוגנים אינה מושפעת מנוכחות סדקים בעת ההתקנה אלא בגלל התנועות הבאות של סדקים אלה. רק עומס הוחל לאחר ההתקנה של עוגנים רלוונטיים.
- העומסים המופעלים על העוגנים משתנים עם הזמן והמיקום ולכן כל שיקול ריאלי של העמסה תהיה במונחים של הסתברות
- העומס הנישא על ידי עוגנים הוא בדרך כלל בלתי תלוי בהעמסה המוטלת על המבנה ולכן יש עניין של סבירות משולבת.
- סדקים בבטון מתרחשים בריווח קבוע ביניהם. האם עוגן מותקן בדיוק על סדק הוא סיכוי הסתברותי.
מסיבה זו מוגדר בטון לא סדוק כ:

"בטון לא סדוק הוא בטון שבו ההסתברות היא נמוכה באופן סביר כי גם סדקים ייווצר לאחר התקנה של עוגנים או רוחב של כל הסדקים הקיימים יגדל באופן משמעותי במהלך חייהם של העוגנים."

בעוד הגדרה תיאורטית מסוג זה נדרש כדי לתמצת את השיקולים השונים, מעשית התכנון עשוי להתבצע באמצעות הדרכה מהסוג המתואר להלן.

מחויב למילוי הוראות

הוראות ההגדרה הנ "ל עשויות להיחשב כמרוצות ללא כל חישוב בסוגים השונים של אלמנטים מבניים במקומות המופיעים בטבלה 1. השיטה בתקן אירופאיETAG No 001 מספק את הפורמולה הזאת כדי להניח שהבטון לא סדוק:

s_l + s_r < 0

היכן:   s_l הוא הלחץ בבטון הנגרם על ידי עומסים חיצוניים, כולל עומסים העגינה, והלחיצה 
              מתורגמת במספרים  שליליים.

         s_r הוא הלחץ בבטון עקב ריסון עיוותים פנימיים חיצוניים.

בנתונים (ראה איור בהמשך), s_r הונח להיות 0, כך שרק אזורים שעשויים להיות בלחץ הוגדרו כבטון לא סדוק. יותר חלקים של מבנה יכולים להיחשב כלא סדוק באלמנטים בבטון דחוס מראש, שבו הלחצים ידועים.

גם בטון לא מרוסן, למשל "קנטילברס" (שלוחה), תסבולת מתיחה של הבטון יכולה להשתמש כדי להרחיב את אזורי הבטון המוגדרים כלא סדוק.

הנתונים חלים על מבנים חדשים, אך ניתן להכליל גם על מבנים קיימים ומשופצים כפוף ל:

- הערכה המבנה על ידי מהנדס מוסמך שהמצב סביר למדי ללא הידרדרות משמעותית של המבנה מאז בנייתו.

- לא הייתה הגדלה משמעותית של העמסה המבנה לאחר התקנת העוגנים.